שאלה שהופנתה אלי, בשיחה עם יזמית במטרה ליצור יחד מוצר משותף.
לאחר שהיא נתנה רשימה ארוכה של מה שהיא מביאה (לא בביקורת חלילה, במלוא הערכה)
נשאלה השאלה בראשי: האם אני הרשימה הזאת ?
האם מה שאני מביאה לשולחן זה רשימת ידע, ניסיון שכל אחד יכול להביא?
רשימת מה למדתי, עבודות שעשיתי, איפה הייתי ומה התארים שלי.
שאלתי את עצמי מחדש, כי הבנתי שזו לא יכולה להיות לעולם התשובה שלי.
אני מביאה אותי. אני מביאה את סיפור חיי, את מה שקרה לי כשהייתי קטנה,
והבנתי שאני יוצרת משם, שם התחילה היזמות שלי, שמה התחילה היצירתיות שלי שמה פתרתי את הבעיה הכי כואבת שלי,
שמה הייתי הכי יצירתית , מה שאנחנו עושים היום זה כלום מול הילדה הקטנה הזאת.
אני מביאה את הילדה הקטנה שלי לשולחן.
הבנתי שהתשובה שלי צריכה לספק אותי קודם.
אותי. כן רק אותי, זה מספיק? אולי זה לא מספיק ?
אני מביאה את סיפור חיי שהוביל למה שאני עכשיו מולך.
אני מביאה את היכולות שלי לפתור בעיות, להרחיב תודעה, לקבל דברים חדשים, להיות גמישה/או לא, את החוצפה, העדינות, הכאב, הצחוק, ואת זה תוכלי לראות דרך קווי המתער של סיפור חיי.
מה קרה לי. ומה הבנתי מזה.
אני מביאה את הערכים שלי. המתוארים ב: פלפל, חלבה, קפה קפה קפה והרבה תפוזים.
זו היתה שאלה מדהימה בעיני. שהגבתי לה בצורה חדשה - אין האמור לעיל לקבוע לאף אחד מה הוא צריך לומר, אני כמובן רק משתפת בענווה.
אם תרצו לדעת מה אתם מביאים לשולחן, מוזמנים למתג איתי את החברה שלכם.